כיבים בקיבה ובתריסריון
כיבים (בקיבה או בתריסריון) הם תופעה נפוצה ביותר המתארת מצב של פציעה בשכבת ההגנה הרירית של מערכת העיכול. כיב בתריסריון הוא השכיח יותר מבין השניים. האבחנה של כיב פפטי נעשית על ידי ניתוח הסימפטומים ומקבלת אישור באמצעות אנדוסקופיה או צילום רנטגן. הכיבים נוצרים בעקבות מגע של פפסין (אנזים פרוטאוליטי) ושל חומצת קיבה בדופן חסרת ההגנה של הקיבה או של התריסריון. הכיב שמתפתח יכול להיות א-סימפטומטי או יכול לגרום לתחושת צריבה ולפעמים אף לדימום.
הפגיעה בשכבת ההגנה הרירית של מערכת העיכול יכולה לנבוע משימוש בתרופות (במיוחד תרופות אנטי דלקתיות, כדוגמת אספירין), מתח נפשי, מחסור תזונתי, אלרגיות למזון, אלכוהול, עישון ועוד.
הסימפטומים של כיבים כוללים:
תחושת חוסר נוחות בבטן העליונה כשעה ואף פחות מזה לאחר ארוחה, או במשך הלילה, כאב "מכרסם" או "בוער", לעיתים מלווה התופעה בכאב חד וצורב שמוקל רק באמצעות מזון, סותרי חומצה או בעקבות הקאה. הטיפול הקונבנציונלי בכיב הפפטי מתמקד בהקטנת חומציות הקיבה באמצעות סותרי חומצה ו/או חוסמי קולטני היסטמין 2.
למרות יעילותן, גורמות תרופות אלה לתופעות לוואי, ובשימוש ממושך משבשות תהליכי העיכול הנורמליים, חושפות את מערכת העיכול לסכנה של זיהומי קנדידה וגורמות לעיוותים במבנה ובתפקוד התאים המרפדים את מעיים. חוסר כרוני בחומצת הקיבה, שהטיפול בתרופות קונבנציונליות יוצר באופן מלאכותי קשור באופן הדוק להתפתחות מחלות רבות, ביניהן: אנמיה, אסתמה, דיכאון, דלקות עור, סוכרת סוג 2, אבנים בדרכי מרה, זאבת, אוסטאוארתריטיס ועוד. הגישה ההוליסטית מתמקדת דווקא בחיזוק אותה שכבת ההגנה הרירית של הקיבה והתריסריון .
מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל.
