מחלת צליאק
מחלת הצליאק היא הפרעה מטבולית, מולדת בדרך כלל, שמאופיינת על ידי חוסר יכולת לעכל חלבונים המכילים גלוטן. ( גלוטן הוא המרכיב העיקרי של גרעין החיטה). המחלה, שהינה אוטו-אימונית בעיקרה, גורמת לספיגה לקויה ולמבנה פגום של רירית המעי הדק. קיימת השערה כי גורמים סביבתיים, כגון: זיהום נגיפי וטפילים בגוף האדם, ממלאים אף הם תפקיד בהתפתחות מחלת הצליאק. אולם, הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שלמחלה רקע גנטי שאינו מאובחן בילדות המוקדמת. לעיתים, פורצת המחלה לראשונה לא בגיל הילדות, אלא לאחר ניתוח, הריון, לידה, זיהום נגיפי או מצבי סטרס קיצוניים. הגלוטן והנגזרת הפוליפפטידית שלו, גליאדין, נמצאים בעיקר בחיטה, בשעורה ובשיפון. מסתבר, כי גליאדין שלא עבר פירוק הוא הרכיב האחראי להתפרצות התגובה החיסונית והופעת הסימפטומים של צליאק.
אבחון המחלה נעשה ע"י דגימות (ביופסיות) של המעי הדק ובדיקות דם לגילוי נוגדנים לגליאדין.
הסימפטומים שלמחלת הצליאק כוללים:
- כאבי בטן והקאות
- שלשולים, צואה נפחית ושומנית
- איבוד משקל ומחסור בויטמינים ומינרלים
- לרוב מתפתחת גם אי סבילות ללקטוז (סוכר החלב).
מאחר והמחלה פוגעת בדפנות המעי הדק, יסבלו חולי הצליאק מחסרים תזונתיים משמעותיים. בנוסף, הסתבר כי לאלפא-גליאידין יש השפעה מעכבת על מערכת החיסון.
אלה הסיבות, כנראה, לקשר הקיים בין אי-סבילות לגלוטן לבין מחלות נוספות:
- בעיות עור
- חוסר איזון בפעילות בלוטת התריס
- סוכרת נעורים (תלוית-אינסולין)
- הפרעות פסיכיאטריות (קיימת השערה, הנתמכת על ידי ממצאים קליניים ואפידמיולוגיים, כי גלוטן מעורב בגרימת סכיזופרניה, בשל פעילות דמויית-אופיום של מרכיבים מסוימים בגלוטן).
- סיכון מוגבר להתפתחות גידולים סרטניים.
מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל.
