היפוגלקימיה (תגובתית)
היפוגליקמיה, ירידה ברמת הגלוקוז בדם, הינו סממן נוסף של התזונה המערבית המאופיינת בצריכה מוגזמת של סוכרים פשוטים (משקאות מוגזים וממותקים, חטיפים, שוקולד וכו`). תופעה זו נובעת מהפרעה במטבוליזם של פחמימות וסוכרים בגוף.
כיצד מתפתחת תגובה היפוגליקמית? אכילת פחמימות מזוקקות ופירוקן המהיר במערכת העיכול גורמים לעלייה משמעותית ברמת הגלוקוז בדם. בעקבות תהליך זה חלה הפרשה מוגברת של אינסולין מהלבלב. עלייה זו בריכוז האינסולין מפעילה את מנגנון קליטת הגלוקוז בתאים ובצורה כזו גורמת לירידה מהירה ברמתו בדם מתחת לטווח הנורמלי, הנמדד בצום (110-70). ירידה דרסטית ברמת הסוכר יוצרת רעב והשתוקקות למתוק, וחוזר חלילה.
במצב של היפוגליקמיה נפגעת האספקה השוטפת של האנרגיה. כידוע, מהווה הגלוקוז את ה"דלק" היחידי הזמין (למעט, גלוטמין) לתאי המוח. לכן, הפרעה או ירידה באספקתו תגרום לסימפטומים הקשורים לפעילות המוח.
במצב של היפוגליקמיה אקוטית יופיעו: רעב מוגבר, תשוקה למתוק וסימפטומים פיזיולוגיים, כגון: דופק מואץ, כאב ראש, רעד, סחרחורת ואף איבוד הכרה.במצב בו ההיפגליקמיה מתפתחת לאט יבלטו דווקא הסימפטומים הנפשיים: חוסר יציבות רגשית, קשיי ריכוז, בלבול, התנהגות מוזרה, חוסר מנוחה, תוקפנות, חרדה ודיכאון.
ירידה ברמת הגלוקוז בדם גורמת לעלייה בשחרור האדרנלין, הגלוקגון והקורטיזול - הורמוני סטרס בעלי השפעה ממריצה. לכן אין זה מפתיע, כי מצבים היפוגליקמיים מעודדים התנהגות היפראקטיבית והפרעות קשב ולמידה. מסתבר גם שהיפוגליקמיה המתפתחות בשעות הלילה עלולה לגרום להפרעות שינה.
מתוך ניתוח של מחקרים רבים עולה, כי בקרב חולים הסובלים מבעיות נפשיות קיימת שכיחות גבוהה של היפוגליקמיה. לכן, השלב הראשון בטיפול במחלות אלה הינו איבחון ותיקון ההיפוגליקמיה.
מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל.
