יעד המשלוח | USD ($) | HE

ג'ינג'ר, קומיפורה מוקול וכורכומה לונגה ויכולתם במניעת טרשת עורקים

מאת: לילך נהרי, נטורופתית

שלושת הצמחים - ג'ינג'ר, קומיפורה מוקול וכורכומה לונגה נחשבים ברפואת הצמחים כצמחי מרפא המורידים רמות כולסטרול ומונעים אגריגציה של טסיות, ובכך חשובים בטיפול בטרשת עורקים.

קומיפורה מוקול comiphora mukul

שם עממי: guggulu, gum gugal

צמח זה מקורו ברפואה האיור ודית, הרפואה ההודית. ברפואה ההודית הוא נחשב למטהר רקמות, מעלה רמות תאי דם לבנים, ומחדש את העור. מטקסטים של לפני 2000 שנה ידוע כי צמח זה הומלץ בניקוי סינוסים, הקלה במצבי עור כרוניים, שמנות, בלוטות נפוחות ומפרקים מודלקים.

הצמח מורכב מכמה מרכיבים כימיים. החלקים המסיסים הוכחו כאנטי דלקתיים וכמורידי כלסטרול. צמח זה עבר סטנדרטיזציה לגבי הורדת כלסטרול, והחומר הפעיל נקרא גוגולסטרון. רוב המחקרים השתמשו ב 2.5% אקסטרקט של גוגולסטרון ב 50 מ"ג מנה

במחקר כפול סמיות נבדקה ההשפעה של גוגוליפיד על רמות שומנים בדם. ניתן 50 מ"ג של גוגוליפיד (אקסטרקט הצמח עם סטנדרטיזציה) או פלסבו פעמיים ביום למשך 24 שבועות. שתי הקבוצות קבלו דיאטה עשירה בירקות ופירות. מספר המשתתפים היה 61 אנשים בעלי היפרכלסטרולמיה (31 בקבוצת הגוגוליפיד ו 30 בקבוצת הפלסבו).

גוגוליפיד הוריד את הכלסטרול הכללי ב-11.7%,  LDL ב-12.5%, טריגליצרידים ב- 12%, בעוד שהרמות נשארו אותו דבר בקבוצת הפלסבו.  HDL לא הראה שינוי בשום קבוצה.

הליפיד פראוקסידאז, המראה רמות של סטרס חימצוני, ירד ב 33.3% בקבוצה שקבלה גוגוליפיד, ללא שינוי בקבוצת הבקורת.

ההענות של המשתתפים היתה יותר מ 96%.

השילוב של תזונה וגוגוליפיד בשבוע 36 היה יעיל האותה מידה כמו היעילות של התרופות הקונבנציונליות.

תופעות לוואי של הגוגוליפיד היו כאבי ראש, בחילה קלה, שיהוקים וגיהוק בכמה מהמשתתפים

נמצא נסיון להסבר דרך פעולתם של הגוגוסטרונים בהורדת רמות שומנים בדם.

בידדו שני מרכיבים, Z ו- E גוגולסטרון מקומיפורה מוקול, להם מיוחסת הפעילות מורידה שומן בדם. הוכח כי Z גוגולסטרון מתפקד כאנטגוניסט לרצפטור של מלחי מרה (BAR). ממצאים אילו נמצאו בניסוי INVITRO ובאוכלוסיות תאים.

הדרך שבה הם פועלים  BAR אנטגוניסט היא בכך שהם מתחרים עם BAR אגוניסט ברצפטורים.

כורכומה לונגה curcuma longa

שם עממי: tumeric

כורכומה לונגה הינו ממשפחת הזינג'יברסאה. צמח זה משמש כצמח מרפא הן ברפואה הסינית והן ברפואה ההודית, בייחוד כאנטי דלקתי, סופח גזים, לצהבת, PMS וטחורים.

מחקרים עכשוים התמקדו ביכלת האנטי אוקסידנטיות של הכורכום, ביכלתו להגן על הכבד, ביכלתו האנטי דלקתית, אנטי קרצינוגנית ואנטי מקרוביואלית, בנוסף לשימושו במחלות קרדיווסקולריות וגסטרואינטסטינליות.

במחקר שבדק את השפעות הכורכום בהורדת רמות כלסטרול בדם השתתפו 10 אנשים בריאים. כל המשתתפים קיבלו 500 מ"ג של כורכומין כל יום למשך 7 ימים. היתה ירידה משמעותית של אוקסידציה של שומנים (33%), עליה ב HDL (29%) וירידה בכלסטרול הכללי (11.63%). המסקנה היתה כי כורכום יעיל במניעת טרשת עורקים.

במחקר הנעשה על ארנבים נבדקה ההשפעה של כורכום על התפתחות טרשת עורקים והאינטרקציה שלו עם אנטיאוקסידנטים פלסמטיים אחרים.

2 קבוצות ניסוי של ארנבות זכריים: קבוצת בקורת וקבוצה שקבלה אקסטרקט של כורכום, הואכלו בתזונה רווית כלסטרול. 6 ארנבות מכל קבוצה נהרגו ? אחרי 10, 20 ו- 30 יום. בהשוואה לקבוצה שקיבלה כורכום, לקבוצת הבקורת היתה עליה משמעותית בחמצון שומן בכל בדיקה, וירידה משמעותית באלפא טוקופרול וקואנזים Q 10 אחרי 20 ו- 30 יום. בדיקות היסטולוגיות לרובד שומני הראה נזק באאורטה. הנזק היה קטן יותר בצורה משמעותית בקבוצה שקבלה כורכום אחרי 30 יום.

המסקנות היו כי תוסף של כורכום מוריד סטרס חימצוני ומונע התפתחות של רבדים טרשתיים בארנבים שהואכלו תזונה גבוהה בכלסטרול.

ג'ינג'ר zingiber officinalis

צמח זה בשימוש רב ברפואה הסינית וההודית. הוא נחשב קרמינטיבי, דיאפורטי וספזמוליטי. לרוב משתמשים בו להפרעות עיכל עם גזים, בחילה, קוליק ודיספפסיה. רוב המחקרים שנעשו על צמח זה הינם על ההשפעה שלו לעזור במצבי בחילה.

לא נמצאו מחקרים רבים על ג'ינג'ר ויכלתו להוריד רמות שומנים בדם. נמצאו מחקרים מעטים בנושא השפעת הג'ינג'ר וירידת האגרגציה של הטסיות. הג'ינג'רולים, המרכיב האקטיבי בג'ינג'ר, מונע הצמדות טסיות על ידי השפעתם על חומצה ארכידונית. נעשה מחקר invitro שהשווה את יכלתם של הג'ינג'רולים למנוע הצמדות טסיות בהשוואה לאספירין. התוצאות היו שג'יג'רולים יעילים לא פחות מאספירין לצורך זה.

השערה נוספת היא שלג'ינג'ר יש השפעה אנטי טרומבוטית בבני אדם שכן אקסטרקט של ג'ינג'ר מעכב פעילות של ציקלואוקסיגנאז בטסיות invitro

במחקר placebo-controlled נחקרה ההשפעה של ג'ינג'ר וחילבה על רמות שומנים בדם, רמות סוכר בדם, אגרגציה של טסיות, פעילות של פיברינוגן ופעילות פיברינוליטית. המשתתפים במחקר כללו אנשים בריאים, אנשים עם טרשת עורקים ואנשים עם סכרת סוג 2 לא תלויה באינסולין (שלחלקם היה טרשת עורקים ולחלקם לא).

לחולי טרשת עורקים ניתן 4 גרם ג'ינג'ר באבקה כל יום במשך 3 חודשים. לא נמצאה השפעה בירידת האגרגציה של טסיות. כמו כן לא היה שינוי בפעילות הפיברינוליטית, ורמות פיברינוגן נמדדו. למרות זאת, מנה יחידה של 10 גרם אבקת ג'ינג'ר שניתנה לחולים בטרשת עורקים, הראתה ירידה משמעותית באגרגציה של טסיות. ג'ינג'ר לא השפיע על רמות שומן או רמות סוכר.

במחקר placebo-controlled נבדק הקשר בין צריכה יומית של ג'ינג'ר ורמת פעילות ציקלואוקסיגינאז באגריגציה של טסיות. משך המחקר היה 2-3 שבועות.

18 מתנדבים בריאים בגילאים 22 +- 3 שנים השתתפו במחקר.לא היו נושרים. הנחקרים צרכו 15 גרם של שורש ג'ינג'ר טרי, 40 גרם של שורש ג'ינג'ר מבושל או פלסבו יום-יום במשך שבועיים. נלקחו דגימות דם ונמדד יצור טרומבוקסן B2 בימים 12 ו-14.

התוצאות היו ירידה של יצירת טרומבוקסן לעומת הפלסבו 9% לשורש הג'ינג'ר, ו- 8% לשורש ג'ינג'ר מבושל. המסקנות היו שהמחקר לא מאשש את הפעילות האנטי טרומבוטית של ג'ינג'ר בבני אדם.

8 גברים בריאים השתתפו במחקר כפול סמיות על השפעת 2 גרם ג'ינג'ר יבש או פלסבו בקפסולות על אגריגצית טסיות. זמן דימום, ספירת טסיות, טרומבואלסטוגרפיה ואגריגומטריה של טסיות דם שלמות נבדקו 3 שעות ו-24 שעות אחרי לקיחת הקפסולות. לא היה שינוי בין שתי הקבוצות. המסקנה היתה כי השפעת הג'ינג'ר על סינטזת טרומבוקסן תלויה בכמות או מתרחשת רק במתן ג'ינג'ר טרי וכן שמתן עד 2 גרם של ג'ינג'ר יבש לא נגרם לירידה באגריגצית הטסיות ולכן לא יעיל כטיפול

20 גברים בריאים השתתפו במחקר בו ניתן להם 100 גרם חמאה במשך 7 ימים. מתן החמאה נמצא כמקדם אגריגציה של טסיות בצורה משמעותית. 10 גברים קיבלו תוספת של 5 גרם ג'ינג'ר יבש מחולק לשתי מנות עם ארוחות שומניות, שהפחית בצורה משמעותית את האגריגציה של הטסיות, על ידי אדנוסין דיפוספט ואפינפרין, בעוד שבקבוצת הביקורת, שכללה 10 משתתפים, לא היה שינוי משמעותי באגריגצית הטסיות. רמות ליפידים נשארו אותו דבר בשתי הקבוצות.

מסקנות:

המחקרים שנמצאו על שלושת צמחי המרפא מעטים ודלים. המחקרים הקליניים המעטים שנמצאו כללים מעט מדי משתתפים ומשך המחקר קצר. לא ניתן להסיק מסקנות חד משמעיות מהמחקרים, אם כי רואים מגמה לגבי יעילותו של כל צמח.

יש צורך לעשות מחקרים נוספים, מקיפים יותר, כדי לעמוד על יכלתם של צמחי המרפא הנ"ל בטיפול טרשת עורקים.