ההליכה היא פעילות גופנית מתונה, שמפעילה את הגוף בתנועה מאוזנת והרמונית, שמשפיעה לטובה על מערכות הגוף והנפש. ההליכה מיטיבה עם רוב היבטי הבריאות: הגופנית, הנפשית, הקוגניטיבית, החברתית והסביבתית.
ההליכה אינה אופנה חולפת, אלא דרך חיים, כל שוחר הליכה יפיק תועלת והנאה מן ההליכה ביחס ישיר להשקעתו ולהתמדתו בה, כחלק מאורח חיים בריא ופעיל. בהליכה אין מגבלות של משקל, גובה וכושר גופני, ולכן אפשר להצטרף למעגל ההולכים בכל גיל ולהתמיד בכך.
הפופולריות הגורפת של ההליכה בישראל חוצה גבולות. בקרב נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, יהודים, נוצרים וערבים - אחוז ההולכים עולה מדי שנה.
על-פי סקר דעת קהל שנערך בדצמבר 2001 עבור איגוד הספורט העממי, נמצא שהליכה היא הפעילות הגופנית הנפוצה ביותר בין האנשים שעוסקים בפעילות גופנית בקביעות (31% לעומת 9.3% במרץ 1992). החלוקה לפי מין היא נשים 34.9% וגברים 27.8%. מהסקר אנו למדים שרוב ההולכים מעדיפים הליכה לא מאורגנת (41.1%) ורק 2.9% מעדיפים ללכת במסגרות מאורגנות.
"הישראלי ההולך" הוא תופעה ייחודית. הישראלים פותחים את הדלת ויוצאים להליכה - ליד הבית, לצד אנשים אחרים שהולכים, בכל דרך; הם רוצים להיות in, לקחת חלק בתרבות ההליכה. הישראלים מרבים ב"הליכה אורבנית" בתוך הערים ועל המדרכות, וגם בהליכה על השבילים בכפר ובקיבוץ ועל שפת הים.
ההליכה אינה מצריכה שימוש במתקני ספורט מיוחדים או רכישת ציוד יקר ומתוחכם. כדי ללכת צריך רק מודעות, רצון וזוג נעליים טובות ונוחות. אפשר ללכת כמעט בכל מקום ובכל זמן. בזמן ההליכה נוצר קשר בלתי אמצעי בין ההולכים לבין סביבתם. בכך מסייעת ההליכה גם לחיזוק המודעות הסביבתית ולשמירה על איכות הסביבה.
אנשים שהולכים מודעים יותר לזיהום הסביבתי ולמפגעים אקולוגיים אחרים. כאשר המודעות הזאת מועתקת גם לסביבת המגורים ולפעולת הרשויות, היא עשויה ליצור מערכת של יחסי גומלין בין הפרט לסביבתו, שתביא לשיפור איכות החיים של הקהילה.
רשויות מקומיות רבות דואגות למסלולי הליכה מסודרים לתושבים, מסלולים בטוחים ונוחים, שמסומנים ומשולטים במרחקים, זמני הליכה ובכתוביות בריאותיות.
ביישובים שיש בהם שבילי הליכה מסודרים, אנשים מרבים לנוע ברגל או לרכוב על אופניים. כתוצאה מכך הכבישים פחות עמוסים ויותר בטוחים, זיהום האוויר קטן והתושבים נעשים פעילים וחברותיים יותר.
ההליכה יכולה להשתלב בשגרת היומיום בהתאם לנוחיות ולאופי האישי
מסלולי ההליכה יחברו בין איזור המגורים לבין המרכז המסחרי, מקום העבודה, בתי הספר ומגרשי המשחקים, ויעודדו את התושבים ללכת הליכות יוממות. הכוונה במושג "יוממות" - "Commuting to work" - היא הליכה לשם ניידות יומיומית אישית ובריאה, בעלות כספית נמוכה, שמאפשרת להגיע ממקום למקום. היא לא רק חוסכת לנו דלק אלא גם זמן ישיבה מבוזבז במכונית התקועה בתוך פקקי התנועה.
לכל זמן הליכה היתרונות המיוחדים לו: בבוקר - ההליכה מעוררת אנרגיות, מאזנת את הגוף וממריצה את פעילותו; בשעות אחר הצוהריים - ההליכה משחררת מעייפות ומלחצים של אמצע היום; בערב - ההליכה מרפה מתחים שהצטברו במשך היום ומסייעת לשנת לילה רגועה.
המודעות לנושא ההליכה בישראל גוברת בשנים האחרונות. מוסדות ממלכתיים וציבוריים מבינים שיצירת מסלולי הליכה בתוך ומסביב ליישוב תורמת לאיכות החיים של התושבים. גם במקומות שאין בהם פארקים רחבי ידיים, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים, שייקנו להולכים תחושת נוחיות ובטיחות. הרשויות העירוניות, שירותי בריאות, החברה למתנ"סים ומינהל הספורט במשרד התמ"ס - כל אלה וגופים נוספים, תורמים בשנים האחרונות לפיתוח והרחבה של מסלולי הליכה רבים ברחבי ישראל. לכל מסלול הליכה אופי משלו, בהתאם לנתוני השטח, לצורכי התושבים ולגישה היצירתית של מתכנניו.
מקור: www.starmed.co.il
מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל
