היפותירואידיזם
היפותירואידיזם, תת פעילות של בלוטת התריס, נגרם בשל תת יצור של הורמון התירואיד. מבדילים בין שני סוגי היפותירואידיזם: ראשוני ושניוני. בהיפותירואידיזם ראשוני הצורה השכיחה ביותר היא מחלה אוטו-אימונית, המתחוללת בעקבות דלקת בבלוטת התריס (השימוטו תירואידיטיס). הצורה השניה בשכיחותה היא תת - פעילות הנגרמת בעקבות ניתוח או הקרנות שבוצעו בגין היפרתירואידיזם לחולים עם זפק (גויטר). זפק יכול להתעורר גם בהיפותירואידיזם, כגויטר מקומי. לרוב, מתפתח הזפק בשל מחסור ביוד, הפוגע בסינתזת הטירוקסין ומקטין את הפרשתו. במצב כזה חלה עלייה ברמות ה-TSH, המשתחרר ביתר בשל משוב חיובי מההיפופיזה. בלוטת התירואיד גדלה תחת השפעת ה-TSH ומתפתח הזפק. חשוב לציין זאת, כדי להפריך דיעה קדומה לפיה הזפק מתפתח רק במצבי היפר.
היפותירואידיזם שניוני שכיח פחות ומתרחש כאשר ישנה בעיה בציר היפותלמוס - היפופיזה. הסימנים הקליניים של היפותירואידיזם מנוגדים לאלו של היפרתירואידיזם והם כוללים: עייפות, הבעת פנים עמומה, קול צרוד ודיבור איטי, נפיחות מסביב לעיניים, אי סבילות לקור, עפעפי עיניים רפויים, שיער יבש ומעובה, התעבות ויובש בעור, עליה מתונה במשקל, הפרעות זיכרון, עצירות, ירידה בקצב הלב (ברדיקרדיה), לעיתים דיכאון. המחלה שכיחה יותר בקרב נשים. בנוסף, תת-פעילות של בלוטת התריס גורמת לעיכוב בגדילה ובהתפתחות השכלית אצל ילדים.
בצורתו הקלה, השכיחה יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת, קשה לאבחן היפותירואידיזם ולא תמיד מוצאים לו ביטוי בבדיקות דם. האיבחון הבעייתי מקשה גם על הטיפולים בהשלמות תזונתיות, כגון: אבץ, ויטמין A וחומצות שומן חיוניות, הניתנות כטיפול לעור יבש וקשקשי. תת פעילות של בלוטת התריס נקשרת בראש ובראשונה לחסרים של יוד וחומצת האמינו טירוזין, המרכיבים את הורמון התירואיד.
בתהליך ייצור ההורמונים של בלוטת התריס מעורבים גם אבץ, ויטמין E וויטמין A, מחסור באחד מהם יגרום לרמות נמוכות של הורמון התירואיד. גם ויטמינים B2,B3,B6 וכן ויטמין C נחוצים לייצור נורמאלי של הטירוקסין. כמו כן, כפי שעולה ממחקרים רבים, חוסר בסלניום יקשה על הפיכת T4 ל- T3, הצורה הפעילה של ההורמון. הטיפול נועד להשלים חסרים אלו כאשר אין נדרשת התערבות כירורגית מיידית ולהביא לאיזון הבלוטה באמצעות השלמות תזונתיות ותזונה נאותה.
מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל.
