אקנה

אקנה נחשבת לבעיית עור מהנפוצות ביותר, האופיינית לגיל הנעורים, בעלת השלכות רבות לא רק על בריאות העור ומראהו. לעיתים קרובות גורמת האקנה למצוקה, רגשי נחיתות ואף לפגיעה בדימוי העצמי של המתבגר. למרות שאקנה אינה נחשבת למחלה מסובכת לטיפול, היא עלולה לגרום לצלקות שנשארות למשך שנים רבות על פני העור ופוגעות במראה האסתטי שלו.

התפרצות אקנה בתקופת גיל ההתבגרות מאופיינת בהופעת פצעים מוגלתיים, שלעיתים קרובות מלווים בדלקת, בעיקר באזור הפנים והגב. מצב זה נובע לרוב, מהעלייה ברמות ההורמונים האנדרוגניים בדם.

חומרת התופעה תקבע בד"כ, ע"י שילוב של מספר גורמים:

* רמת ההורמונים האנדרוגניים )בעיקר, רמת דהידרו-טסטוסטרון(

* עודף ייצור של קרטין (nitarek) בתאי העור

* ייצור מוגבר של הסבום (mubes )

* נוכחות של החיידק Acnes Propionibacterium

הפצעים מתחילים להתהוות בשל חסימת החלק העליון של התעלה המפרישה סבום, ובגלל יצור קרטין עודף וסתימת פתח התעלה. במצב כזה חל שגשוג של החיידקים המעודד התפתחות של תהליך דלקתי )הפצע נראה כראש לבן מלא מוגלה(. אם לא מטפלים כהלכה, עלולה הדלקת לגרום לנזק בתאים הסובבים, להאט את תהליך ההגלדה ולגרום להופעת צלקות.

אספקט נוסף של אקנה שאינו זוכה להכרה הראויה, הינו נושא בריאות מערכת העיכול. מחקר שבדק זאת, הראה של- 50% מהאנשים שסבלו מאקנה חריפה הייתה רמה גבוהה של טוקסינים בדם שהם ספגו ממערכת העיכול. זוהי נקודה חשובה, מאחר ובמצב כזה מוגבר הרס הרקמה באזור הפצעים והגלדתם הופכת איטית. תופעת האקנה יכולה לנבוע ממספר סיבות והטיפול בה צריך לקחת בחשבון את הגורמים הבאים:

התמודדות עם זיהום בקטריאלי, סיוע באיזון הפעילות ההורמונלית, עידוד תהליכיההגלדה של העור ושמירה על פעילות מאוזנת של מערכת העיכול. לכן, ברור כי יש צורך בגישה תרפויטית מקיפה, הכוללת גם היבטים של השלמה תזונתית וצמחי מרפא. 

מידע זה אינו רפואי ואינו התוויתי. בכל מקרה של בעיה רפואית יש לפנות לרופא המטפל.